הרגלי התזונה בגיל מבוגר עשויים להשפיע על הסיכון לתשישות-נפש (J Am Geriatr Soc)
איכות דיאטה נמוכה בגיל מבוגר עשויה להביא לעליה בסיכון לתשישות-נפש בקשישים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההמלצות התזונתיות בארצות הברית, המוכרות בשם MyPlate, מדגישות את חשיבות צריכת פירות, ירקות טריים, דגנים מלאים, מוצרי חלב דלי שומן וחלבונים ממקורות שונים. הנחיות אלו ממליצות גם כנגד מזונות עתירי מלח, שומן רווי וסוכר.
החוקרים עקבו אחר 2,154 קשישים בארצות הברית לאורך ארבע שנים. בתחילת המחקר, המשתתפים היו בגילאי 70-81 שנים ולא סבלו מבעיות קוגניטיביות או תשישות גופנית, או שסבלו רק מאחד מבין שני תסמיני תשישות-נפש (הפרעה קוגניטיבית או תשישות גופנית).
במהלך המעקב, 277 משתתפים הפכו תשושי-נפש. מבין 1,020 המשתתפים שהחלו את המחקר בתפקוד קוגניטיבי וגופני תקין, 629 פיתחו הפרעה קוגניטיבית ו/או תשישות גופנית.
בקרב אלו עם איכות תזונה ירודה תועד סיכוי גבוה כמעט כפליים, בהשוואה לאלו עם איכות תזונה גבוהה, לפתח תשישות נפש. דיאטה באיכות בינונית לוותה בעליה של 40% בסיכון לתשישות-נפש.
צריכה מעטה יותר של ירקות נקשרה עם סיכון מוגבר למעבר מתפקוד קוגניטיבי וגופני תקין להתפתחות הפרעה באחד משני מרכיבי תשישות-נפש, אך לא תועד סיכון מוגבר להתפתחות הפרעה בשני המרכיבים הללו. החוקרים לא זיהו הבדל משמעותי בסיכון לתשישות-נפש על-בסיס צריכת החלבונים הכוללת, צריכת חלבונים מן החי או צריכת קלוריות כוללת.
על-בסיס ממצאים אלו אודות קשישים בארצות הברית, איכות דיאטה ירודה עשויה להביא לעליה בסיכון להתפתחות תשישות-נפש בגיל מתקדם.
J Am Geriatr Soc 2019
סמני סיכון שליליים למחלות לב וכלי דם מסייעים בחיזוי הסיכון הקרדיווסקולארי בקשישים (J Am Coll Cardiol)
בקשישים עם מדדי CAC (Coronary Artery Calcium) נמוכים, רמות נמוכות של Galectin-3 והעדר נגע טרשתי ברור בעורק התרדמה, הסיכון למחלות לב כולי דם נמוך מאוד, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הסיכון למחלות לב וכלי דם עולה באופן דרמטי עם הגיל, כך שכמעט כל הקשישים מצויים בקטגוריית סיכון בה מומלץ טיפול בסטטינים. להגבלת טיפול-יתר ישנה חשיבות רבה לזיהוי קשישים בסיכון נמוך. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון אם סמני סיכון שליליים עשויים לזהות קשישים בסיכון נמוך למחלת לב כלילית ומחלות לב וכלי דם בטווח הקצר.
מדגם המחקר כלל 5,805 משתתפים בגיל ממוצע של 69 שנים, אשר היו במעקב לאורך 2.7 שנים. החוקרים בחנו 13 סמנים אפשריים: מדד CAC(Coronary Artery Calcium) אפסי, מדד CAC של עד 10 נקודות, העדר נגע טרשתי בעורק התרדמה, העדר היסטוריה משפחתית, מדד Ankle-Brachial Index תקין, תוצאת בדיקה מתחת לאחוזון 25 (עובי שכבת אינטימה-מדיה, ריכוז Apolipoprotein B, Galectin-3, High-Sensitivity C-Reactive Protein, Lipoprotein (a), N-terminal pro-B-type Natriuretic Peptide וטרנספרין) וכן ריכוז Apolipoprotein A1 מעל אחוזון 75.
מהנתונים עולה כי מדד CAC אפסי ומדד של עד 10 נקודות זוהו כסמני הסיכון השליליים הבולטים ביותר עם Diagnostic Likelihood Ratio (DLR) של 0.20 ו-0.20 למחלת לב כלילית (כלומר, כ-80% היו בסיכון נמוך מהצפוי לפי הערכת הסיכון באופן מסורתי) ועל 0.41 ו-0.48 למחלה קרדיווסקולארית, בהתאמה; לאחר מדד CAC, ריכוז Galectin-3 מתחת לאחוזון 25 (DLR של 0.44 ו-0.43, בהתאמה) והעדר נגע טרשתי בעורקי התרדמה (DLR של 0.39 ו-0.65, בהתאמה). התוצאות באשר לסמנים האפשריים האחרים היו פחות מרשימים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקשישים עם מדד CAC אפסי או מדד של עד 10 נקודות, ריכוז Galectin-3 נמוך, או העדר נגע טרשתי בעורקי התרדמה, היו בסיכון נמוך משמעותית למחלות לב וכלי דם ומעלים שאלה בנוגע לצורך בטיפול באוכלוסיה זו.
J Am Coll Cardiol. Published online July 1, 2019
האם טיפול בניוון מקולארי גילי בעין אחת מעלה את הסיכון למחלה בעין הנגדית? (JAMA Ophthalmol)
מניתוח פוסט-הוק של נתונים ממחקרי VIEW 1 ו-VIEW 2 עולה כי בנוכחות עין עם ניוון מקולארי גילי ניאו וסקולארי (Neovascular Age-related Macular Degeneration) שטופלו בזריקות לתוך הזגוגית של מעכבי VEGF, קיימת שכיחות גבוהה של ניוון מקולארי גילי בעין הנגדית.
החוקרים בחנו את הקשר בין טיפול במעכבי VEGF והיארעות התקדמות לניוון מקולארי גילי ניאו וסקולארי בעיניים הלא-מעורבות במחלה של 1,561 חולים שטופלו ב-Ranibizumab או Aflibercept לתוך הזגוגית במחקרי VIEW 1 ו-VIEW 2.
במהלך 96 שבועות מעקב תועדו 375 מקרים (24.0%) של התקדמות למחלה ניאו וסקולארית בעיניים הנגדיות בחולים עם ניוון מקולארי גילי ניאו וסקולארי, עם שיעורים דומים בין התרופות ומשטרי הטיפול השונים.
במודלים מתוקנים, שיעורי התקדמות למחלה ניאו וסקולארית היו גבוהים יותר ב-20% עם כל עליה של עשר שנים בגיל החולה, השיעור היה גבוה ב-32% בנשים בהשוואה לגברים וב-28% כאשר הייתה עדות לנוזל בתוך הרשתית בתחילת הדרך. עוד מדווחים החוקרים על שיעור גבוה ב-29% עם עליה של 10 ממ"ק בגודל נגע CNV (Choroidal Neovascularization) בעין שנבחנה.
שיעורי ההיארעות של התקדמות למחלה ניאווסקולארית בעין הנגדית לזו שטופלה במעכבי VEGF עלתה עם מספר גורמי הסיכון בתחילת המחקר: מ-7.5 מקרים ל-100 שנות-אדם בסיכון בנוכחות גורם סיכון יחיד ועד 21.5 מקרים ל-100 שנות-אדם בסיכון עם שישה גורמי סיכון ומעלה.
הסיכון הגבוה למחלה בעין הנגדית בחולים עם ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי גילי בעין אחד מדגיש את הצורך בבחינת טיפולים מניעתיים בחולים אלו.
JAMA Ophthalmol 2019
ליקוי ראיה או שמיעה מעלה את הסיכון לדמנציה בקשישים (מתוך כנס מטעם ה-AAIC)
ליקוי ראיה או שמיעה מעלה את הסיכון לדמנציה בקשישים, בפרט באלו הסובלים משני הליקויים הללו, כך עולה מנתונים חדשים, אשר הוצגו במהלך כנס מטעם ה-Alzheimer's Association International Conference.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין ליקוי ראיה ושמיעה ובין הסיכון למחלת אלצהיימר או דמנציה מסוג אחר במדגם שכלל 2,150 מבוגרים ממחקר Ginko Evaluation of Memory. בתחילת המחקר, גילאי המשתתפים עמדו על 75 שנים ומעלה, ללא היסטוריה של דמנציה.
שאלונים אודות ראיה ושמיעה בתחילת המחקר שימוש לקביעת נוכחות הליקוי. בסה"כ, 1,480 משתתפים (72%) לא סבלו מליקויים אלו, 306 משתתפים (14.9%) סבלו מליקוי ראיה ו-161 (7.8%) סבלו מליקוי שמיעה, כאשר 104 משתתפים (5.1%) סבלו מליקוי ראיה ושמיעה. במהלך שבע שנות המעקב, 319 משתתפים אובחנו עם דמנציה ו-219 חולים אובחנו עם מחלת אלצהיימר.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין מספר הליקויים ובין הסיכון לדמנציה מכל-סוג ומחלת אלצהיימר באופן מדורג. בנוכחות ליקוי ראיה או שמיעה נרשמה עליה של 11% בסיכון להתפתחות דמנציה ועליה של 10% בסיכון למחלת אלצהיימר, בהשוואה לאלו שלא סבלו מכל ליקוי. בנוכחות ליקוי שמיעה וראיה נרשמה עליה של 86% בסיכון להתפתחות דמנציה ועליה של 112% בסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר.
במחקר נפרד בו נכללו 1,810 מבוגרים בגילאי 70-79 שנים ממדגם Health, Aging and Body Composition Study, נבחנו ליקויי שמיעה, ראיה, מגע, טעם וריח, מצאו חוקרים כי באלו עם מספר רב יותר של ליקויים תחושתיים נרשם סיכון מוגבר להידרדרות קוגניטיבית ודמנציה. הסיכון לדמנציה היה גבוה פי 6.8 באלו עם היקף הליקויים התחושתיים הגבוה ביותר, בהשוואה לאלו עם הכי פחות ליקויים תחושתיים.
ממצאי המחקר מציעים כי בדיקות להערכת ליקויים תחושתיים עשויים לסייע בזיהוי אלו בסיכון גבוה לדמנציה.
מתוך כנס מטעם ה-AAIC
נעליים חדשות בגיל מבוגר עשויות לסייע במניעת כאב ונפילות (Maturitas)
מאחר וצורת הרגליים משתנה עם הגיל, נעליים המתאימות בגיל צעיר עשויות להיות לא-נוחות ולא-בטוחות בגיל מתקדם, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש יוני בכתב העת Maturitas.
החוקרים סקרו 57 מחקרים קודמים להערכת חשיבות נעליים ומגוון מצבים רפואיים בקשישים. הם מדווחים כי בקשישים זוהתה קשת נמוכה יותר, אך היקף גדול יותר של כף הרגל, הקרסול וקימור כף הרגל, בהשוואה לצעירים.
נעליים שהן צרות או קטנות מדי עלולות לגרום כאב, אך נעליים רופפות מדי עשויות להוביל למהירות הליכה איטית יותר, אורך צעד קצר יותר ודפוס יציבה לא-סדיר.
כאשר קשישים מקפידים על נעליים חדשות ותואמות לאורך ורוחב כף הרגל תתכן שיפור בהליכה.
מנגד, שימוש בנעליים עם עקבים גבוהים עלול להוביל לבעיות דוגמת כאב בעקב ויבלות בכף הרגל. למרות שעקבים גבוהים אינם מומלצים בקשישים לאור הסיכון לפגיעה ביציבות ושיווי משקל, חלק מהנשים שהשתמשו בעקבים במשך שנים רבות עשויות לחוות כאב במעבר לנעליים שטוחות. כאשר נשים מבוגרות בוחרות בנעליים עם עקבים, עליהן לחפש אחר נעליים נמוכות ורחבות יותר, אשר יספקו תמיכה רבה יותר.
סוליות עם שטח פנים גדול יותר עשויות לסייע בשיפור היציבות ושיווי המשקל ולמנוע נפילות. סוליות קשיחות עשויות לסייע בשיפור יציבות התנוחה יותר מסוליות רכות.
בקשישים המשתמשים בתמיכות לקשת ייתכן שיווי משקל טוב יותר, כמו גם שיפור בניידות תפקודית ופחות כאב, בהשוואה לקשישים שאינם משתמשים באלו.
בסקירה לא הצליחו החוקרים לזהות את מבנה הנעל האידיאלי לקשישים. עם זאת, הממצאים מעידים על החשיבות הרבה של התאמת הנעליים לכפות הרגליים וחשיבות בחירה בנעליים נוחות, המקנות יציבה.
Maturitas 2019
