מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology עולה כי בקשישים עם תסמונת כלילית חדה, גישת טיפול שמרנית ראשונית הובילה להפחתת שיעורי תמותה בטווח הקצר והארוך, אך זאת לצד עליה בשיעור אירועי דמם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קשישים אינם זוכי לייצוג מספק במחקרים להערכת רה-וסקולריזציה כלילית במקרים של תסמונת כלילית חדה ואינם מטופלים דיו בפועל. כעת הם ביקשו לבחון את ההבדלים בתוצאות גישת טיפול פולשנית או שמרנית בתת-קבוצה זו. הסקירה כללה מחקרים אקראיים ומבוקרים ומחקרים תצפיתיים מתוקנים שהוו בין גישת טיפול פולשנית ושמרנית בקשישים עם תסמונת כלילית חדה. התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה בטווח קצר. תוצאי סיום משניים כללו את שיעורי אוטם לבבי חוזר לאחר 30 ימים ולאחר פרק זמן ארוך יותר, סיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים ותמותה מכל-סיבה.
מהנתונים עולה כי טיפול פולשני לווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר 30 ימים (יחס סיכויים של 0.64, רווח בר-סמך 95% של 0.54-0.76), לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 0.60, רווח בר-סמך 95% של 0.52-0.78) ובטווח הרחוק (יחס סיכון של 0.62, רווח בר-סמך 95% של 0.55-0.71) בהשוואה לגישת טיפול שמרנית. לאחר מעקב קצר-טווח, התועלת של גישה פולשנית נותרה כאשר החוקרים הפרידו בין מחקרים שכללו חולים עם STEMI וחולים עם NSTEMI, אך לא כאשר התמקדו רק במחקרים אקראיים ומבוקרים.
שיעורי דמם מג'ורי לאחר 30 ימים היו נפוצים יותר בזרוע הטיפול הפולשני (יחס סיכויים של 1.61, רווח בר-סמך 95% של 1.39-1.87). ההבדל הממוצע במשך האשפוז לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית בין שתי גישות הטיפול (הבדל ממוצע של 0.14 ימים, p=0.77). החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי הסקירה מעידים על היתרונות של גישת התערבות פולשנית בקשישים עם תסמונת כלילית חדה, לצד הסיכון המוגבר לאירועי דמם וללא הבדל במשך האשפוז בבית חולים. ממצאים אלו מבוססים בעיקר על מחקרים שאינם אקראיים.
