ירידה בשמיעה בגיל מבוגר מלווה בסיכון מוגבר לדיכאון (Gerontologist)
בקרב קשישים הסובלים מירידה בשמיעה תתכן עליה בסיכון לדיכאון, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Gerontologist.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים דיווחו על עדויות סותרות בנוגע לקשר בין ירידה בשמיעה ובין דיכאון בגיל מבוגר ולכן בחרו להשלים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של העדויות. הם השלימו חיפוש בספרות הרפואית וזיהו מאמרים רלבנטיים שפורסמו עד 17 ביולי, 2018. הסקירה כללה מחקרי חתך או מחקרי עוקבה.
מדגם המחקר כלל 147,148 משתתפים מ-35 מחקרים שענו על קריטריוני ההכללה במחקר. מבין אלו, 24 מחקרים היו מחקרי חתך ו-11 מחקרים היו מחקרי עוקבה.
מהנתונים עולה קשר בין אובדן שמיעה ובין עליה מובהקת סטטיסטית בסיכון לדיכאון בקשישים (יחס סיכויים של 1.47, רווח בר-סמך 95% של 1.31-1.65). כאשר המחקרים סווגו לפי מבנה המחקר, ירידה בשמיעה נקשרה עם סיכוי מוגבר לדיכאון במחקרי חתך (יחס סיכויים של 1.54, רווח בר-סמך 95% של 1.31-1.80) ובמחקרי עוקבה (יחס סיכויים של 1.39, רווח בר-סמך 95% של 1.16-1.67), ולא תועדו הבדלים בהערכות ההשפעה בין מחקרי חתך או מחקרי עוקבה .
החוקרים כותבים כי ממצאי הסקירה מעידים כי בקשישים הסובלים מירידה בשמיעה ייתכן סיכון מוגבר לדיכאון.
Gerontologist. 2020;60(3):e137-e154
טיפול מונע באספירין בקשישים מעלה את הסיכון לדימומים חמורים ממערכת העיכול (Gut)
טיפול מונע באספירין במינון נמוך מלווה בעליה של 60% בסיכון לדימומים ממערכת העיכול בקשישים, כולל עליה של 87% בסיכון לדימום ממערכת העליונה ועליה של 36% בסיכון לדימום ממערכת העיכול התחתונה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Gut.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות הסיכון לדימומים חמורים ממערכת העיכול בקשישים תחת טיפול באספירין. הם חישבו את ההיארעות, גורמי סיכון והסיכון האבסולוטי לאירועים אלו על-בסיס נתונים ממאגר ASPREE (ASPirin in Reducing Events in the Elderly) לשנים 2010-2017, שכלל קשישים בגילאי 70 שנים ומעלה.
התוצא העיקרי היה דימום ממערכת העיכול אשר הוביל לקבלת עירוי, אשפוז, ניתוח או תמותה.
לאורך חציון מעקב של 4.7 שנים תועדו 137 אירועי דמם ממערכת העיכול העליונה (89 בקבוצת הטיפול באספירין ו-48 בקבוצת הפלסבו; יחס סיכון של 1.87, p<0.01) ו-127 אירועי דמם ממערכת העיכול התחתונה (73 במטופלים באספירין ו-54 בזרוע הפלסבו; יחס סיכון של 1.36, p=0.08), עדות לעליה של 60% בסך אירועי דמם. החוקרים מדווחים על שני אירועי דמם פטאליים בזרוע הפלסבו.
מניתוח הנתונים עלה כי גיל, הרגלי עישון, יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית והשמנה הובילו לעליה בסיכון לדימומים.
הסיכון האבסולוטי לדימום לאחר חמש שנים עמד על 0.25% באדם בן 70 שנים שלא נטל טיפול באספירין ועלה עד 5.03% בנוכחות טיפול באספירין באדם בן 80 עם גורמי סיכון נוספים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול באספירין הוביל לעליה של 60% בסיכון לאירועי דמם ממערכת העיכול; עם זאת, הסיכון האבסולוטי לדימום חמור לאחר חמש שנים היה מתון במטופלים צעירים ובריאים. נתונים אלו עשויים לסייע למטופלים ולרופאים לקבל החלטה מושכלת אודות טיפול מונע באספירין.
Gut 2020
שכיחות גבוהה של בדיקות סקר מיותרות בקרב קשישים (JAMA Netw Open)
שכיחות בדיקות סקר מיותרות למחלות ממאירות גבוהה בקרב קשישים, כך טוענים חוקרים שמצאו כי מטופלים רבים מדווחים על השלמת בדיקות סקר לממאירויות למרות שגילם עלה על הגיל המומלץ בהנחיות להשלמת בדיקות אלו.
מומחי ה-USPSTF (US Preventive Services Task Force) ממליצים על סף גיל לבדיקות סקר לסרטן התלוי במחלה הממארת – 75 שנים עבור סרטן מעי גס ורקטום, 74 שנים עבור סרטן שד ו-65 שנים עבור סרטן צוואר הרחם.
לצורך המחקר, החוקרים התבססו על נתונים ממאגר BRFSS (Behavioral Risk Factor Surveillance System) לשנת 2018 ובחנו את שיעורי בדיקות סקר עודפות לסרטן מעי גס ורקטום במדגם שכלל 20,937 גברים ו-34,244 נשים, בדיקות סקר מיותרות לסרטן צוואר הרחם ב-82,811 נשים ובדיקות סקר מיותרות לסרטן שד ב-38,356 נשים.
מהנתונים עולה כי 59.3% מהגברים ו-56.2% מהנשים השלימו בדיקות סקר לסרטן מעי גס ורקטום למרות שגילם עלה על סף הגיל המומלץ לבדיקות סקר אלו. בדומה, 45.8% מהנשים השלימו בדיקות סקר מיותרות לסרטן צוואר הרחם ו-74.1% הופנו לבדיקות סקר מיותרות לסרטן שד.
השלמת בדיקות סקר מיותרות הייתה נפוצה יותר בקרב אלו שהתגוררו באזורי עיר גדולה בקרב נשים שהופנו לבדיקות סקר לסרטן מעי גס ורקטום (יחס סיכויים מתוקן של 1.23), סרטן צוואר רחם (יחס סיכויים מתוקן של 1.20) וסרטן שד (יחס סיכויים מתוקן של 1.36).
שכיחות גבוהה יותר של בדיקות סקר מיותרות לסרטן צוואר הרחם וסרטן שד תועדה בקרב נשים עם מקור טיפול קבוע, דיווח-עצמי על מצב בריאות טוב/טוב מאוד/מצוין, השכלה על-תיכונית ובקרב נשים נשואות או אלו שחיו כנשואות.
החוקרים מציינים כי המחקר נערך בשנת 2018 וסביר להניח כי המצב השתנה במהלך החודשים האחרונים לאור מגפת COVID-19. סימנים ראשונים מצביעים על ירידה דרמטית בשיעור בדיקות סקר שגרתיות בקרב מבוגרים בגיל המומלץ להשלמת בדיקות אלו, לכן ניתן לצפות גם לירידה בהיקף בדיקות סקר מיותרות בקרב קשישים .
JAMA Netw Open. Published online July 27, 2020
מומחים קוראים להקפיד על טיפול הולם בקשישים עם אבחנה של לוקמיה מסוג APL (מתוך אתר Medscape)
בשליש מהחולים עם לויקמיה מסוג APL (Acute Promyelocytic Leukemia) מעל גיל 60 הפרוגנוזה טובה יותר בשנים האחרונות, הודות לשימוש ב-ATRA (All-Trans Retinoic Acid) ו-ATO (Arsenic Trioxide). עם זאת, בחולים אלו עדיין ישנם שיקולים ייחודיים ויכולים ליהנות מיתרונות הטיפול רק במידה ומזהים נכונה את החולים.
בסדרת המלצות שפורסמה לאחרונה, ה-International Society of Geriatric Oncology Task Force פירט את הנתונים העדכניים אודות הטיפול ב-APL בחולים מבוגרים. באתר Medscape החליטו להשלים ראיון עם אחת המומחיות בתחום, פרופסור היידי קלפין מצפון קרוליינה, אשר הדגישה את הנקודות המרכזיות בטיפול בחולים אלו.
פרופ' קלפין מבהירה כי היתרונות האפשריים של הטיפול טובים הרבה יותר בחולים עם APL, בהשוואה לחולים עם סוגים אחרים של לויקמיה מיאלוידית חדה. השימוש במשטרי טיפול שאינם כוללים כימותרפיה הוביל לשינוי מהותי בטיפול ב-APL, כאשר משלב ATRA+ATO מלווה בשיעורי הפוגה והחלמה גבוהים.
אפשרויות הטיפול בחולים עם APL השתנו משמעותית בעקבות פיתוח משטרי טיפול שאינם כוללים כימותרפיה. מרבית הקשישים המקבלים טיפול ל-APL צפויים להפוגה ממושכת, עם סיכון נמוך יותר לתופעות לוואי מג'וריות במהלך הטיפול. גם מבוגרים עם מחלות רקע, גיל מתקדם או מגבלה תפקודית יכולים ליהנות מטיפולים אלו.
אין נתונים ממחקרים קליניים אודות הטיפול האופטימאלי במבוגרים מעל גיל 70 שנים. עם זאת, על-בסיס הנתונים הזמינים והניסיון בתחום, קיים קונצנזוס כי יש להציע לקשישים עם מחלה בסיכון נמוך את אפשרות טיפול במשלב ATRA+ATO, ללא תלות בגילם.
למרות שחולים שבריריים לא נבחנו באופן ספציפי במחקרים קליניים, סביר להציע את הטיפול שאינו מבוסס על כימותרפיה לחלק גדול מהחולים הללו.
טיפול מיצוק מומלץ עם ATRA+ATO כמיצוק סטנדרטי במרבית החולים, אם כי ייתכנו הבדלים בפרוטוקולי הטיפול.
בין הגורמים העשויים להשפיע על החלטות הטיפול יש לקחת בחשבון גיל מתקדם, מחלות רקע (בעיקר מחלת לב) ותפקוד גופני. ללא תלות במחלה עצמה, ספירה לבנה גבוהה בעת האבחנה, המסווגת מחלה בסיכון מוגבר, מסייעת בבחירת הטיפול, בפרט בקשישים במצב כללי טוב. מחלת לב עשויה להגביל חלק מאפשרויות הטיפול עקב סיכון תופעות לוואי.
פרופ' קלפין מציינת כי ההתייצגות של APL עם ספירת דם נמוכה עשויה להיות דומה לסוגים אחרים של לויקמיה מיאלוידית חדה או תסמונת מיאלודיספלסטית כאשר בוחנים את בדיקות המעבדה השגרתיות.
למרות שחל שיפור בתוצאות הטיפול בחולים עם APL, ההבדל בהישרדות בין קבוצות הגיל לא פחת בשנים האחרונות והיקף השיפור בהישרדות חולים מבוגרים עדיין מפגר מאחור חולים צעירים. גיל מתקדם מלווה בתוצאות גרועות יותר, בעיקר בשל עליה בשיעורי תמותה מוקדמת, עם שיעור גבוה יותר של זיהומים וכשל רב-מערכתי המובילים לירידה בהישרדות הכללית.
אין נתונים אודות חשיבות הערכה גריאטרית באופן ספציפי בחולי APL, אם כי הערכה זו מומלצת בכלל הקשישים המתחילים טיפול כימותרפי חדש.
פרופ' קלפין מבהירה כי מנקודת מבט קלינית, חשוב כי המידע הנ"ל יגיע לרופאים המטפלים המפנים את החולים לאונקולוגים, במטרה להבטיח בירור אבחנתי מהיר. ההחלטות הטיפוליות יתקבלו רק לאחר השלמת האבחנה וישנה חשיבות רבה לזמן במקרים אלו.
קשישים רבים אינם מעריכים נכונה את האמצעים הזמינים למניעת נפילות (N Engl J Med)
התערבות שנועדה למנוע פציעות חמורות עקב נפילות קשישים הייתה פחות יעילה מכפי שציפו החוקרים, אך סייעה בזיהוי דרכים חשובות בהן רופאים יכולים לנקוט בכדי לעזור למטופליהם, כולל בדיקות סקר של קשישים להערכת הסיכון לנפילות והפחתת טיפול תרופתי, במידת האפשר. תוצאות מחקר STRIDE (Strategies To Reduce Injuries and Develop Confidence in Elders) פורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת New England Journal of Medicine.
החוקרים השלימו את המחקר במטרה לבחון את התועלת של התערבות מולטיפקטוריאלית, הכוללת הערכת סיכונים ותכנית פרטנית, בהנחיית אחיות מוסמכות, למניעת נפילות. מדגם המחקר כלל 96 מרפאות ראשוניות שחולקו באקראי לקבוצת התערבות או לקבוצת טיפול סטנדרטי מוגבר (קבוצת ביקורת). המשתתפים היו קשישים בגילאי 70 שנים ומעלה, אשר היו בסיכון מוגבר לפציעה עקב נפילה.
התוצא העיקרי היה חבלה חמורה עקב נפילה, כפי שנקבע לפי דו"ח המשתתף, רשומות רפואיות ממוחשבות ונתוני תביעות. החוקרים העריכו כי שיעור האירועים יהיה נמוך ב-20% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
מאפייני הבסיס של המשתתפים היו דומים בקבוצת ההתערבות (2,802 משתתפים) ובקבוצת הביקורת (2,649 משתתפים); הגיל הממוצע עמד על 80 שנים, 62% היו נשים.
שיעורי חבלה חמורה עקב נפילה לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות, כפי שנקבע במרווח זמן-עד-אירוע ראשון (אירועים לכל 100 שנות-אדם של 4.9 בקבוצת ההתערבות ושל 5.3 בקבוצת הביקורת; יחס סיכון של 0.92; P=0.25).
שיעור אירוע ראשון של חבלה עקב נפילה על-פי דיווח המשתתף עמדו על 25.6 אירועים לכל 100 שנת-מטופל בקבוצת ההתערבות ועל 28.6 אירועים לכל 100 שנות-אדם של מעקב בקבוצת הביקורת (יחס סיכון של 0.90, p=0.004). שיעור האשפוזים או תמותה היה דומה בשתי הקבוצות.
החוקרים כותבים כי התערבות מולטיפקטוריאלית, בהובלת אחיות, לא הובילה לירידה משמעותית בשיעור אירועי חבלה חמורה עקב נפילה, בהשוואה לטיפול סטנדרטי מוגבר.
N Engl J Med. Published online July 8, 2020.
