תוספת תרופות אנטי-פסיכוטיות לנוגדי-דיכאון מלווה בסיכון מוגבר לתמותה (PLOS ONE)
מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת PLoS One עולה כי תוספת תרופות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות לטיפול בדיכאון מלווה בסיכון מוגבר לתמותה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים אקראיים ומבוקרים הצביעו על סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה בקרב קשישים עם דמנציה שקיבלו טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות. עם זאת, לא ידוע אם תוספת תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות לטיפול בדיכאון מלווה בסיכון מוגבר לדמנציה גם במבוגרים בגילאים צעירים יותר.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון לתמותה מכל-סיבה בעקבות תוספת טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות במבוגרים עם דיכאון. המחקר מבוסס-אוכלוסיה התבסס על נתונים מתכנית Medicaid בארצות הברית לשנים 2001-2010 והחוקרים אספו נתונים אודות מבוגרים בגילאי 25-64 שנים עם אבחנה של דיכאון, אשר נטלו לפחות שלושה חודשים טיפול בנוגדי-דיכאון בלבד והחלו בטיפול נוסף בתרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות או בנוגד-דיכאון שני.
התוצא העיקרי של המחקר היה תמותה מכל-סיבה במהלך תקופת המעקב.
מדגם המחקר כלל 39,582 משתתפים (78.5% נשים, גיל ממוצע של 44.5 שנים) בהם הוחלט על תוספת תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות (22,410 חולים, 40% טופלו ב-Quetiapine, 21% טופלו ב-Risperidone, 17% ב-Aripiprazole ו-16% ב-Olanzapine) או תוספת נוגד דיכאון שני (17,172 משתתפים).
חציון מינון התחלתי מקביל ל-Chlorpromazine של כל התרופות האנטי-פסיכוטיות החדשות עמד על 68 מ"ג/יום ועלה ל-100 מ"ג/יום במהלך המעקב.
בסיכומו של דבר, 153 חולים הלכו לעולמם במהלך תקופת מעקב של 13,328 שנות-אדם. בקרב מטופלים בתרופות אנטי-פסיכוטיות תועדו 105 מקרי תמותה ושיעורי התמותה עמדו על 138.1 מקרים ל-10,000 שנות-אדם; בקרב חולים להם ניתן נוגד-דיכאון שני תועדו 48 מקרי תמותה, עם שיעורי תמותה של 83.8 מקרים ל-10,000 שנות-אדם.
מניתוח הנתונים עלה כי יחס הסיכון המתוקן לתמותה מכל סיבה עמד על 1.45 (רווח בר-סמך 95% של 1.02-2.06) בקרב אלו שטופלו בתרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות, בהשוואה לחולים בהם תוספת הטיפול כללה מתן נוגד-דיכאון שני (הבדל בסיכון של 37.7 מקרים ל-10,000 שנות-אדם).
החוקרים כותבים כי יש להשלים מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר.
PLOS ONE. Published online September 30, 2020.
גישה ממוקדת-מטופל לטיפול בלויקמיה מסוג AML בקשישים (מתוך אתר Medscape)
אבחנה של לויקמיה מסוג AML (Acute Myeloid Leukemia) מהווה אתגר מורכב בטיפול בקשישים, כאשר הגיל המתקדם מוביל לכך שהם פגיעים מאוד למחלה ולרעילות הטיפול. במטרה לסייע לחולים ולרופאים לקבל החלטות בנוגע לטיפול, ה-American Society of Hematology כינס פאנל מומחים שהשלים סקירה מקיפה של הספרות הרפואית ותוצאות הסקירה הללו עשויים לשמש כבסיס לסדרת הנחיות חדשה לטיפול בקשישים עם אבחנה חדשה של AML.
מהנתונים הזמינים עולה כי הגיל החציוני לאבחנת AML בארצות הברית עומד על 67 שנים, כאשר תוחלת החיים הצפויה של אדם המאובחן עם AML בגיל 75 שנים עומדת על פחות משישה חודשים.
מספר משתנים בקשישים עם AML משפיעים על הפרוגנוזה של החולים, כולל הפרופיל הגנטי שהוביל להתפתחות לויקמיה, שינויים ברמת התאים המובילים לסילוק מהיר יותר של כימותרפיה המנסה לחדור לתא ושכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע המקשות על החולים לסבול את הטיפול הכימותרפי.
בקשישים עם אבחנה חדשה של AML ישנן שלוש קטגוריות טיפול עיקריות. הראשון, טיפול כימותרפי אינטנסיבי הדורש אשפוז למשך 4-6 שבועות ומלווה בסיכויי הפוגה של 50-60%. עם זאת, הטיפול כרוך גם בשיעורי תמותה גבוהים על-רקע הטיפול העשויים לנוע עד 10-20% מהחולים. האפשרות השניה כוללת טיפול במינון מופחת מתוך תקווה כי החולים יזכו להפוגה ולהארכת תוחלת החיים. עם טיפול במינון מופחת, הסיכוי להפוגה נע סביב 20%, אך לא מדובר בטיפול מרפא. מנגד, הטיפול משפר את איכות החיים של החולים מאחר ואינם נדרשים לשהות באשפוז למשך 4-6 שבועות. האפשרות השלישית לטיפול בחולים אלו הינה טיפול פליאטיבי או טיפול במסגרת הוספיס.
פאנל המומחים ממליץ על טיפול כנגד לויקמיה על-פני טיפול תומך במועמדים המתאימים לטיפול, כאשר בחולים המוגדרים כמועמדים לטיפול אינטנסיבי, יש להעדיף זאת על-פני טיפול במינון מופחת כנגד לויקמיה.
בחולים שהשיגו הפוגה לאחר לפחות מחזור אחד של טיפול אינטנסיבי כנגד לויקמיה, אשר אינם מועמדים להשתלת מח עצם, ההמלצה היא למספר מחזורי טיפול כימותרפי, אשר לרוב ניתן באופן אמבולטורי, במטרה לשמר את ההפוגה.
בקשישים עם AML הנחשבים מועמדים מתאימים לטיפול כנגד לויקמיה, אך לא לטיפול אינטנסיבי, ההחלטה על הטיפול צריכה לקחת בחשבון את מטרות החולה. חשוב לערוך דיון מעמיק עם המטופל בעת אבחנת AML במטרה לקבוע אם ברצונו לבחור בגישה אגרסיבית או פחות-אגרסיבית.
אין מחקרים אקראיים המסייעים לקבוע מהי הגישה הטובה ביותר לטיפול בקשישים עם AML שהשיגו הפוגה לאחר טיפול פחות אינטנסיבי. בשלב זה, הפאנל ממליץ על המשך טיפול פחות אינטנסיבי ללא מגבלה, כך שכל עוד ישנה עדות לתגובה, החולים ממשיכים בטיפול התרופתי.
תוצאות מבטיחות לחיסון כנגד COVID-19 בקשישים (New England Journal of Medicine)
חיסון ניסיוני כנגד נגיף הקורונה הוביל ליצירת כמות רבה יותר של נוגדנים כנגד הנגיף בקרב מטופלים מעל גיל 70 שנים, בהשוואה אף לכמות הנוגדנים שנוצרו בעקבות החיסון במבוגרים בגיל העמידה, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine.
מדובר במחקר קטן, אשר כלל רק 40 משתתפים, במטרה לבחון את תוצאות חיסון mRNA-1273 המיוצר ע"י חברת מודרנה. במסגרת המחקר לא ניתנו זריקות פלסבו, אלא המשתתפים קיבלו שתי מנות של 25 מיקרוגרם או של 100 מיקרוגרם, אשר ניתנו במרווח של ארבעה שבועות. המינון הגבוה יותר הוביל ליצירת כמות נוגדנים רבה יותר בשתי הקבוצות, אך גם לווה ביותר תופעות לוואי, כול נפיחות וכאבי שרירים, אשר נמשכו מספר ימים בחלק מהמקרים.
כארבעה שבועות לאחר זריקות במינון 25 מיקרוגרם, בצעירים תועד ריכוז נוגדנים ממוצע של 323,945, בעוד שבאלו בגילאי 71 שנים ומעלה תועד ריכוז ממוצע של 1,128,391 נוגדנים. לאחר זריקות במינון 100 מיקרוגרם, באלו בגילאי 56-70 שנים תועד ריכוז ממוצע של 1,183,066 נוגדנים, בהשוואה לריכוז ממוצע של 3,638,522 נוגדנים באלו בגילאים מבוגרים יותר.
ממצאי המחקר בשלב I להערכת החיסון הראו כי במבוגרים מעל גיל 70 שנים, לאחר קבלת מנת החיסון השניה תועדה יצירת כמות נוגדנים גדולה פי שלוש, בהשוואה לכמות הנוגדנים שתועדו בקרב מבוגרים בגילאי 56-70 שנים שקיבלו שתי מנות חיסון.
הממצאים הפתיעו את החוקרים מאחר ובמרבית המקרים, התגובה לחיסון נחלשת עם הגיל. במילים אחרות, תגובות הנוגדנים לרוב פוחתות בקרב מחוסנים בגיל מתקדם וחיסונים הם פחות יעילים בקשישים, אשר לעיתים קרובות הם בדיוק האוכלוסיה הפגיעה ביותר לזיהומים. מפתחי חיסונים לרוב נדרשים ליצור זריקות מיוחדות במינון גבוה, או חיסונים עם תוספת מרכיבים לגירוי מערכת החיסון, במטרה להוביל ליצירת תגובה מגנה טובה יותר.
לממצאים אלו עשויות להיות השלכות חשובות בכל הנוגע להגנה שמספק החיסון לקשישים, שכן מדובר באוכלוסיה חשובה מאוד בה נדרשת הגנה מפני הנגיף.
New England Journal of Medicine, Sept. 29, 2020
