חשיבות הערכה גריאטרית של קשישים עם ממאירות המטולוגית המועמדים להשתלת מח עצם (מתוך כנס ה-TCTM)
במהלך הרצאה במסגרת כנס ה-Transplantation & Cellular Therapy Meetings טענו מומחים כי יש מקום להערכה גריאטרית במרפאה רב-מקצועית של חולים בגילאי 70 שנים ומעלה עם ממאירויות המטולוגיות, המועמדים להשתלת מח עצם אוטולוגית. המומחים מסבירים כי הערכה זו עשויה לסייע בזיהוי חולים בהם תתכן תועלת להשתלה מיידית, אלו בהם יש מקום לדחות את ההשתלה ולאזן מחלות רקע תחילה, וחולים בהם השתלה עלולה לגרום יותר נזק מתועלת.
ההערכה הגריאטרית כוללת שאלונים למילוי עצמי לפני הביקור, בדיקה לצד מיטת המטופל ביום הביקור עם סדרת מבחנים קוגניטיביים והערכת כוח אחיזה ולאחר מכן הערכת רופאים שונים, כולל מומחים לגריאטריה אונקולוגית, מחלות זיהומיות, רפואה תעסוקתית ושיקום, תזונאי ועובד סוציאלי. בתום הביקור במרפאה מושלמת הערכה במפגש רב-מקצועי, כאשר מגיעים להסכמה על ההמלצה המועברת למטופל ולרופא המטפל.
החוקרים השלימו מחקר באוניברסיטת שיקגו, אשר כלל 91 משתתפים בגילאי 70 שנים ומעלה, אשר עברו הערכה לקראת השתלה אוטולוגית בין 2015 עד 2018. מבין אלו, ב-5 חולים (6%) ההמלצה שהתקבלה (Decline) קבעה כי לא צפויה תועלת להשתלה ואלו לא המשיכו להשתלה. מבין 25 חולים (27%) בהם הייתה אי-ודאות מסוימת אודות ההשתלה (Defer), 13 חולים המשיכו בסופו של דבר להשתלה ו-12 לא המשיכו להשתלה. מבין 61 החולים הנותרים (67%) אשר קיבלו המלצה להתקדם להשתלה (Proceed), 49 חולים הושתלו וב-12 לא בוצעה ההשתלה.
החוקרים מצאו כי בהשוואת קבוצת החולים בהם הייתה אי-ודאות אודות התועלת בהשתלה, בהשוואה לאלו בהם ניתנה המלצה להתקדם להשתלה, החולים בקבוצה הראשונה היו צעירים יותר (גיל ממוצע של 68.5 שנים לעומת 71 שנים). עם זאת, יתרון הגיל נעלם מאחר וחולים אלו היו פגיעים יותר, כפי שנקבע לפי מגבלות בתפקוד יומיומי, שיעורי דיכאון גבוהים יותר ושיעור גבוה יותר של טיפול בלפחות 4 תרופות.
כאשר החוקרים בחנו את החולים שהמשיכו להשתלה אל מול אלו בהם לא בוצעה השתלת מח עצם, הם מצאו כי גילאי החולים בשתי הקבוצות היו דומים, אך שיעור גבוה יותר משמעותית של חולים עם הפרעות בתאי פלזמה הושתלו, בהשוואה לחולים עם לימפומה שאינה הודג'קין. בנוסף, בחולים מושתלים תועד שיעור גבוה יותר משמעותית להפוגה מלאה או חלקית.
עוד עולה מהנתונים כי חולים בהם לא בוצעה השתלה היו פגיעים יותר, קיבלו מספר גדול יותר של תרופות, עם כוח אחיזה חלש יותר, ליקוי קוגניטיבי גדול יותר וקשיים רבים יותר בתפקוד יומיומי.
שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר שלוש שנים עמדו על 76% בחולים לאחר השתלה, בהשוואה ל-44% בחולים בהם לא בוצעה השתלה (P=0.0004). לא תועדו מקרי תמותה על-רקע השתלה.
מניתוח חד-משתני של מאפייני הבסיס עלה כי כוח אחיזה ירוד לווה בסיכון מוגבר להתקדמות מחלה (יחס סיכון של 4.05, p=0.003) והישרדות כוללת גרועה יותר (יחס סיכון של 6.0; p=0.004). בנוסף, מדד Karnofsky Performance Score של עד 80 נקודות לווה בסיכון מוגבר להתקדמות מחלה (יחס סיכון של 4.4, p=0.004) והישרדות כוללת גרועה יותר (יחס סיכון של 8.75, p=0.01).
מהממצאים עולה כי הערכה גריאטרית של מטופלים עשויה לסייע לזהות חולים בסיכון גבוה, בהם ניתן להתקדם להשתלת מח עצם מאחר וצפויות תוצאות מצוינות לאחר ההשתלה.
מתוך כנס ה-TCTM
ירידה ביכולת הזיכרון ובמהירות ההליכה עשויה להקדים הופעת דמנציה בקשישים (JAMA Network Open)
בקשישים בהם חלה ירידה במהירות ההליכה וביכולת הזיכרון תועד סיכון מוגבר לדמנציה, בהשוואה לאלו בהם חלה ירידה רק באחד מהתחומים הללו, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון לדמנציה בקשישים בהם חלה ירידה מקבילה בתפקוד הזיכרון ובמהירות ההליכה, בהשוואה לאלו בהם לא תועדה ירידה כלל, או שנרשמה ירידה רק באחד מהתחומים הללו. הם השלימו מטה-אנליזה של שישה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים שנערכו בין 1997-2018 בארצות הברית ואירופה. הם התמקדו במשתתפים בגילאי 60 שנים ומעלה, עם מהירות הליכה התחלתית של מעל 0.6 מטרים/שניה עם מדידות חוזרות של יכולת הזיכרון ומהירות ההליכה טרם אבחנת דמנציה.
המדגם הכולל כלל 8,699 משתתפים בטווח גילאים ממוצע בין 70 ו-74 שנים, עם מהירות הליכה ממוצעת שנעה בין 1.05-1.26 מטרים/שניה. היארעות דמנציה נעה בין 5 עד 21 מקרים ל-1,000 שנות-אדם. בהשוואה לנבדקים ללא ירידה במהירות הליכה ובזיכרון, בקרב אלו עם ירידה בזיכרון בלבד נרשם סיכון גבוה פי 2.2-4.6 להתפתחות דמנציה (יחס סיכון של 3.56, רווח בר-סמך 95% של 2.45-4.86). באלו בהם נרשמה ירידה במהירות הליכה בלבד נרשם סיכון גבוה פי 2.1-3.6 (יחס סיכון של 2.24, רווח בר-סמך 95% של 1.62-3.09). בקרב אלו בהם נרשמה ירידה במהירות הליכה וגם ירידה בזיכרון נרשמה עליה של פי 5.2-11.7 בסיכון להתפתחות דמנציה (יחס סיכון של 6.28, רווח בר-סמך 95% של 4.56-8.64).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ירידה משולבת במהירות ההליכה ובתפקוד הזיכרון מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות דמנציה בקשישים. ממצאים אלו עשויים לסייע בזיהוי מטופלים בסיכון להתפתחות דמנציה, בהם תתכן חשיבות למאמצי מניעה וטיפול.
JAMA Network Open 2020
בטיחות ויעילות מינון גבוה של LCIG לטיפול בחולים עם מחלת פרקינסון מתקדמת (מתוך Parkinsons Dis)
בחולים עם מחלת פרקינסון מתקדמת, מתן רציף של ג'ל LCIG (Levodopa-Carbidopa Intestinal Gel) (דואדופה) נמצא בטוח ויעיל גם בחולים הנדרשים למינונים גבוהים מאוד של Levodopa, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Parkinson's Disease.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ג'ל LCIG מאפשר מתן רציף של Levodopa ותועלת קלינית לחולים עם מחלת פרקינסון בשלב מתקדם. כעת הם ביקשו לבחון את הבטיחות והיעילות של מינון גבוה של LCIG בטווח הארוך בחולים אלו.
החוקרים אספו נתונים ממספר מחקרים פרוספקטיביים ומחקרים תצפיתיים. התכנית בשלב III (412 חולים) נכללו ארבעה מחקרים רב-מרכזיים: מחקר בן 12 שבועות, אקראי, כפל-סמיות ושלושה מחקרים בתווית-פתוחה שארכו לפחות 12 חודשים.
מהנתונים עולה כי 72 מבין 412 חולים (17.5%) נדרשו למינונים יומיים של LCIG של 2,000 מ"ג ומעלה בתכנית בשלב III ו-47 מבין 375 חולים (12.5%) במדגם GLORIA. הנתונים הדמוגרפיים וחומרת המחלה היו דומים בין קבוצות החולים שסווגו לפי המינונים השונים, עם שיעור גבוה יותר של גברים בקבוצת הטיפול במינון גבוה.
בהשוואה לקבוצת הטיפול ב-LCIG במינון קטן מ-2,000 מ"ג/יום, בקרב חולים שנדרשו ל-LCIG במינון של לפחות 2,000 מ"ג ביום תועד שיעור גבוה יותר של אירועים חריגים או אירועים חריגים על-רקע הטיפול התרופתי, כולל פולי נוירופתיה; שיפור בזמני Off והפסקת הטיפול עקב אירועים חריגים היו דומים בין הקבוצות ובמדגם GLORIA דווח על שיעורים נמוכים יותר של הפסקת הטיפול עקב אירועים חריגים על-רקע הטיפול התרופתי.
ממצאי המחקר תומכים בפרופיל הבטיחות של LCIG בחולים הנדרשים לטיפול במינון של 2,000 מ"ג/יום ומעלה. אמנם תועד שיעור גבוה יותר של אירועים חריגים, אך זאת בטווח המקובל עבור LCIG.
בשורה התחתונה, מתן רציף של LCIG השפיע לטובה על חולים עם מחלת פרקינסון בשלב מתקדם, הנדרשים למינונים גבוהים מאוד של Levodopa.
חולי סרטן קשישים בסיכון גבוה במיוחד לסיבוכים עקב זיהום בנגיף קורונה (Lancet Oncology)
מנתונים חדשים עולה כי חולים עם מחלות ממאירות תחת טיפול פעיל עם דיכוי חיסוני קיים סיכון מוגבר להדבקה בנגיף קורונה ולסיבוכים משנית למחלה הנגיפית, כך כותבים מומחים מסין במאמר שפורסם בכתב העת Lancet Oncology.
החוקרים דיווחו על נתונים אודות מדגם פרוספקטיבי של 1,590 חולים עם COVID-19. מבין 18 חולים עם סרטן ו-COVID-19, 39% היו בסיכון מוגבר משמעותית לאירועים חמורים, כולל הידרדרות קלינית מהירה עם צורך באשפוז יחידת טיפול נמרץ ו/או הנשמה מכאנית. לשם השוואה, מבין 1,572 חולים עם הזיהום הנגיפי ללא ממאירות, 8% היו בסיכון מוגבר משמעותית.
בחולים עם מחלות ממאירות תועד סיכון גבוה משמעותית להידרדרות מהירה במצב הקליני, בהשוואה לאלו ללא ממאירות. חציון הזמן עד לאירועים חמורים עמד על 13 ימים, בהשוואה ל-43 ימים (יחס סיכון של 3.56, p<0.0001).
מניתוח הנתונים עולה כי בחולים תחת טיפול כימותרפי או לאחר ניתוח בחודש האחרון הסיכון לאירועים קליניים חמורים עמד על 75%, זאת בהשוואה לסיכון של 43% בקרב אלו ללא טיפול לאחרונה.
לאחר תקנון לגורמי סיכון אחרים, כולל גיל והיסטוריית עישון, גיל מתקדם זוהה כגורם הסיכון היחיד לאירועים חמורים (יחס סיכויים של 1.43, p=0.072).
בחולים עם סרטן ריאות לא תועד סיכון מוגבר לאירועים חמורים, בהשוואה לחולים עם ממאירויות אחרות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאים אלו מהווים תזכורת חשובה לצורך בתשומת לב מוגברת מצד רופאים בטיפול בחולים עם מחלות ממאירות.
Lancet Oncology 2020
