ליקוי ראיה מלווה בסיכון מוגבר לדמנציה בנשים מבוגרות (JAMA Ophthalmol)
בנשים מבוגרות עם ליקוי ראיה קיים סיכון גבוה יותר להתפתחות ליקוי קוגניטיבי קל או דמנציה, כך עולה מתוצאות ניתוח משני של נתוני מחקר Women's Health Initiative שפורסמו בכתב העת JAMA Ophthalmology.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין ליקוי ראיה ובין הסיכון לליקוי קוגניטיבי. הם השלימו ניתוח משני נתונים מ-WHI, כאשר התמקדו בנשים בגילאי 66-84 שנים מהקהילה, אשר לקחו חלק במחקרי WHI Sight Examination ו-WHI Memory Study.
מדגם המחקר כלל 1,061 נשים (גיל ממוצע של 73.8 שנים), כולל 206 נשים (19.4%) אשר דיווחו על ליקוי ראיה ו-183 נשים (17.2%) עם עדות אובייקטיבית לליקוי ראיה. מבין הנשים שנכללו במחקר, 42 נשים (4.0%) אובחנו בסופו של דבר עם אבחנה סבירה של דמנציה ו-28 נשים (2.6%) אובחנו עם ליקוי קוגניטיבי קל אשר לא התקדם לדמנציה.
משך המעקב הממוצע לאחר בדיקת העיניים עמד על 3.8 שנים. בנשים עם עדות אובייקטיבית לליקוי ראיה תועד סיכון גבוה יותר להתפתחות דמנציה, בהשוואה לנשים ללא ליקוי ראיה. הסיכון הגדול ביותר לדמנציה היה קרב נשים עם חדות ראיה של 20/100 וגרוע מכך (יחס סיכון של 5.66, רווח בר-סמך 95% של 1.75-18.37), לאחר מכן הסיכון היה מוגבר בנוכחות חדות ראיה של 20/80 וגרוע מכך (יחס סיכון של 5.20, רווח בר-סמך 95% של 1.94-13.95) ועם חדות ראיה של 20/40 וגרוע מכך (יחס סיכון של 2.14, רווח בר-סמך 95% של 1.08-4.21).
החוקרים מדווחים כי הממצאים היו דומים בהערכת הסיכון לליקוי קוגניטיבי קל, כאשר הסיכון הגדול ביותר תועד בנשים עם חדות ראיה התחלתית של 20/100 וגרוע מכך (יחס סיכון של 6.43, רווח בר-סמך 95% של 1.66-24.85).
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון את ההשפעה של התערבויות ספציפיות לשיפור חדות הראיה על דמנציה.
JAMA Ophthalmol. Published online April 16, 2020
הערכת העדויות התומכות ביעילות טיפול באופיואידים להקלה על כאב כרוני שאינו על-רקע אופיואידים בקשישים (Age Ageing)
במאמר שפורסם בכתב העת Age and Ageing מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה חדשה, מהן עולה כי ישנן עדויות מוגבלות התומכות בשימוש באופיואידים ארוכי-טווח לטיפול בקשישים עם כאב כרוני שאינו על-רקע מחלה ממארת.
החוקרים כותבים כי לצד הזדקנות האוכלוסייה חלה עליה בהיקף השימוש באופיואידים ולכן יש מקום להערכת התועלת של אופיואידים להקלה על כאב כרוני בקשישים. הם השלימו סקירה שיטתית של העדויות אודות יעילות אופיואידים להקלה על כאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות בקשישים בגילאי 65 שנים ומעלה. לצורך כך, החוקרים ערכו חיפוש במאגרי MEDLINE, EMBASE, PubMed ו-PsychINFO וזיהו 7 מחקרים באיכות נמוכה עד גבוהה.
מרבית הקשישים סבלו מכאב מתמשך למרות המשך טיפול באופיואידים. החוקרים זיהו תוצאות סותרות אודות התועלת של אופיואידים בכל הנוגע לפעילות יומיומית ומעורבות חברתית.
בקרב אלו שהתגוררו בבתי אבות, טיפול באופיואידים נקשר עם כאב חמור, ליקוי חמור בפעילויות יומיומיות ואבחנה של דיכאון. פחד מגרימת נזק לקשישים היה נפוץ בקרב רופאים שסיפקו מרשמים לטיפול באופיואידים והגביל את מתן המרשמים לטיפול זה. גורמים אשר עודדו מתן מרשמים לטיפול באופיואידים כללו התערבויות לשיפור הידע וגישה לבסיס עדויות בנושא שימוש באופיואידים.
החוקרים כותבים כי יש מקום לנסח הנחיות מותאמות גיל להערכה ראשונית של חולים טרם טיפול באופיואידים, כולל התוויות לטיפול, מעקב והפסקת הטיפול.
Age Ageing. 2020;49(2):175-183
תוצאות מבטיחות למעכב חלבון טאו כנגד דמנציה המתקדמת במהירות (J Alz Dis)
במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Alzheimer's Disease מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי Hydromethythionine, מעכב ניסיוני של חלבון טאו בשלבי פיתוח לטיפול במחלת אלצהיימר, הדגם פעילות משמעותית גם כנגד דמנציה מסוג bvFTD (Behavioral Variant Frontotermporal Dementia).
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את תוצאות טיפול Hydromethythionine בשני מינונים ולקבוע את ההשפעה של התרופה בחולים עם bvFTD.
המחקר בשלב III כלל 220 חולים עם אבחנה של bvFTD אשר חולקו באקראי להשוואת Hydromethythionine במינון של 200 מ"ג/יום ו-8 מ"ג/יום (טיפול שנועד לשמש כקבוצת ביקורת). התוצאים העיקריים כללו את השינוי במדד ACE-R (Addenbrookes Cognitive Examination – Revised), שאלון FAQ (Functional Activities Questionnaire) והנפח הכולל של המוח. תוצאים משניים כללו את מדד Modified CGIC (Modified Clinical Global Impression of Change).
ניתוח חשיפה-תגובה כלל 175 מהמשתתפים עם דגימות דם זמינות ונתונים אודות תוצאות הטיפול.
החוקרים כותבים כי לא זוהו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות בתחילת המחקר. הם זיהו עליה חדה בקשר ריכוז-תגובה בנוכחות רמות בדם בטווח 0.3-0.6 ננוגרם/מ"ל במינון 8 מ"ג/יום בנוגע לתוצאות הקליניות וההדמייתיות. העדויות הצביעו על הבדלים תלויי-חשיפה במינון של 8 מ"ג/יום במדדי FAQ, Modified CGIC ואטרופיה מוחית, בהשוואת חולים עם רמות בדם של מעל 0.346 ננוגרם/מ"ל עם חשיפה מינימאלית לתרופה. הקשר חשיפה-תגובה הוא ביפאזי עם תוצאות גרועות יותר בריכוז גבוה עם טיפול במינון 200 מ"ג/יום.
לסיכום, טיפול ב- Hydromethythionine הדגים פרופיל ריכוז-תגובה דומה בהערכת ההשפעות על הידרדרות קלינית ואטרופיה מוחית במינון של 8 מ"ג/יום בחולים עם bvFTD, כפי שדווח לאחרונה בחולים עם מחלת אלצהיימר. התגובה לטיפול בחולים עם bvFTD צפויה להיות מקסימאלית במינונים בטווח 20-60 מ"ג/יום.
J Alz Dis. Published online May 19, 2020
ההשפעות השליליות של ריחוק חברתי על הקשישים (מתוך MDedge)
ההשפעה של מדיניות הריחוק החברתי על הבריאות הנפשית והתפקוד הקוגניטיבי של קשישים לא זכתה להתייחסות מספקת במהלך הגל הראשון של מגפת COVID-19, כך טוענים פסיכיאטרים במסגרת וובינר בנושא ההשפעה של ריחוק חברתי על המצב החברתי והנפשי בקשישים.
המומחים מסבירים כי ניתן לשמור על הקשר החברתי בין קשישים ובין חבריהם ובני משפחתם ויש לעודד זאת בתקופות בהן נדרש שמור על ריחוק פיזי. ניתן להשיג זאת באמצעות כלים טכנולוגיים זמינים לשימוש, כולל טלפון ושיחות וידאו, כמו גם יצירת הזדמנויות לביקורים ממוגנים ותחת השגחה בין בני משפחה וקישים בחצרות או גינות בתוך מרכזים סיעודיים. אעפ"י כן, המגפה הנוכחית הובילה לעצירה מוחלטת בחלקים רבים ברחבי העולם, כאשר בני משפחה נמנעו מכניסה למרכזים אלו.
מחקרים שבחנו תקופות בידוד וסגר קודמות וכן ממצאים ראשוניים מעידן מגפת הקורונה מצביעים על קשר הפוך בין אמצעי בידוד חברתי ובין תפקוד קוגניטיבי בקשישים. אחד הממצאים הבולטים נגע לקשר בין העדר אינטראקציה חברתית ובין היארעות דמנציה. מנגד, מנתונים אפידמיולוגים עלה כי אורח חיים המשלב מעורבות חברתית השפיע לטובה על התפקוד הקוגניטיבי ועשוי לדחות הופעת דמנציה.
חוקרים מאיטליה דיווחו כי חולים עם הפרעות פסיכיאטריות חששו לפנות לבתי חולים מתוך חשש כי ידבקו בנגיף וימותו. כעת יש עליה במספר האשפוזים ליחידות לטיפול בבריאות הנפש. כעת יש עדויות לפיהן חלה עליה במספר מקרי תמותה עקב אובדנות משנית לחששות הממושכים בנושא, כאשר החולים סבורים כי אין מקום עבורם ואין להם עתיד מבחינה כלכלית – הסוגיה השלילית העיקרית של משבר זה. חלק מהחולים מעדיפים לסיים את המתחים, הפחדים והחרדה הקיצונית לגורם דרך סיום מוקדם של חייהם.
המומחים מציינים כי כאשר טאבלטים הפכו זמינים לקשישים שהתגוררו בבתי אבות באיטליה, במטרה לשפר את הקשר שלהם עם העולם החיצון, אלו עם דמנציה לעיתים קרובות הפכו מתוסכלים ומבולבלים לאור הקושי בשימוש במכשירים ופיתחו דליריום היפוקנטי עם סירוב לאכול או לעזוב את מיטתם.
אחת התקוות של מומחים בתחום היא כי המגפה הנוכחית תוביל לשיפור הטיפול בקשישים, כאשר הם מקווים כי אנשי צוות רפואי, פוליטיקאים והקהילה בכללותה ילמדו מההרס שנותר בעקבות הגל הראשון של המגפה והדבר יוביל להקצאת המשאבים הנדרשים לשיפור הטיפול הגריאטרי.
מתוך MDedge
הערת מערכת:
אתם מוזמנים לסקירת מאמרו של פרופ' דוולצקי, יו"ר האיגוד לגריאטריה העוסק באתגרי משבר הקורונה בקרב האוכלוסייה הקשישה.
הערכת החשיפה לתרופות העלולות להיות לא-הולמות בקשישים (Br J Clin Pharmacol)
מנתונים שפורסמו בכתב העת British Journal of Clinical Pharmacology עולה כי כרבע מהקשישים בקהילה נחשפים באופן ממושך לתרופות העלולות להיות לא-הולמות עבורם.
מטרת המחקר הייתה להעריך את שיעור המשך נטילת טיפול בתרופות העלולות להיות לא-הולמות לאחר שנה אחת ולזהות גורמים שנקשרו עם טיפול זה בקשישים בקהילה בקוויבק, קנדה.
החוקרים כללו במחקר משתתפים בגילאי 66 שנים ומעלה, אשר החלו בטיפול בתרופות העלולות להיות לא-הולמות בתקופה שבין תחילת אפריל 2014 ועד סוף מרץ בשנת 2015 והיו במעקב לאורך שנה אחת. שימוש בתרופות העלולות להיות לא-הולמות זוהה על-פי קריטריוני Beers.
מהנתונים עולה כי 25.1% מהחולים שהחלו בטיפול בתרופות העלולות להיות לא-הולמות המשיכו בטיפול לאחר שנה אחת. בקרב אלו שלא המשיכו בטיפול לאחר שנה אחת, חציון הזמן עד להפסקת הטיפול עמד על 31 ימים.
מניתוח הנתונים עולה כי המשתתפים המשך טיפול בתרופות העלולות להיות לא-הולמות היה נפוץ במיוחד כאשר מדובר היה בתרופות אנטי-פסיכוטיות (43.9%), סולפוניל-אוריאה (40.2%), תרופות אנטי-אריתמיות/Nifedipine בשחרור-מיידי (36.5%) ומעכבי תעלות מימן (36.0%).
גורמים אשר נקשרו באופן מובהק עם המשך טיפול בתרופות העלולות להיות לא-הולמות כללו גיל מתקדם, מין זכר ומספר רב של תרופות ומחלות כרוניות, בעיקר דמנציה, סוכרת ומחלות לב וכלי דם.
החוקרים כותבים כי במטרה לשפר את הרגלי הטיפול התרופתי בקשישים, דרושות התערבויות נוספות במטרה להגביל את השימוש בתרופות העלולות להיות לא-הולמות, בעיקר באלו בסיכון הגבוה ביותר להמשיך בטיפול התרופתי וגם החשופים ביותר לאירועים חריגים.
Br J Clin Pharmacol. 2020;86(6):1062‐1080
ניתן להפחית בבטחה תרופות לאיזון לחץ הדם ללא עליות לחץ דם משמעותיות (J Am Med Assoc.)
בחלק מהחולים בגילאי 80 שנים ומעלה ניתן להפחית את מספר התרופות לאיזון יתר לחץ דם, תחת הנחיית רופא, ללא אובדן משמעותי של איזון לחץ הדם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת Journal of the American Medical Association.
מטרת המחקר הייתה לבחון אם ניתן להפחית מספר תרופות לאיזון יתר לחץ דם ללא שינוי משמעותי באיזון לחץ הדם הסיסטולי או אירועים חריגים לאורך 12 שבועות מעקב. מחקר OPTIMISE (Optimizing Treatment for Mild Systolic Hypertension in the Elderly) היה מחקר אקראי, לא-סמוי, העדר-נחיתות שכלל מטופלים ב-69 מרכזים באנגליה. המשתתפים שהתאימו על-פי הערכת הרופא המטפל כמתאימים לניסיון הפחתת טיפול תרופתי לאיזון לחץ דם, היו בגילאי 80 שנים ומעלה, עם לחץ דם סיסטולי נמוך מ-150 מ"מ כספית, תחת טיפול בלפחות שתי תרופות לאיזון לחץ הדם.
המשתתפים במחקר חולקו באקראי ביחס 1:1 לגישת הפחתת טיפול תרופתי לאיזון לחץ הדם (הסרת תרופה אחת, 282 חולים) או טיפול כרגיל (קבוצת ביקורת, 287 חולים), בה לא נערך כל שינוי בטיפול התרופתי.
התוצא העיקרי של המחקר היה לחץ דם סיסטולי מתחת ל-150 מ"מ כספית לאחר 12 שבועות מעקב. שולי העדר-נחיתות הוגדרו כסיכון יחסי של 0.90. תוצאים משניים כללו את שיעור המשתתפים ששמרו לאורך זמן על הפחתת הטיפול התרופתי והבדלים בלחץ הדם, שבריריות, איכות חיים, אירועים חריגים ואירועים חריגים חמורים.
מבין 569 חולים שנכללו במחקר (גיל ממוצע של 84.8 שנים, 48.5% נשים), 534 (93.8%) השלימו את המחקר. בסיכומו של דבר, ב-229 חולים (86.4%) בקבוצת ההתערבות ו-236 חולים (87.7%) בקבוצת הביקורת תועד לחץ דם סיסטולי נמוך מ-150 מ"מ כספית לאחר 12 שבועות (סיכון יחסי מתוקן של 0.98).
מבין 7 תוצאי הסיום המשניים, בחמישה לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית. 187 משתתפים (66.3%) הצליחו לשמור לאחר 12 שבועות על הפחתת הטיפול התרופתי. ההבדל הממוצע בלחץ הדם הסיסטולי היה גבוה ב-3.4 מ"מ כספית (רווח בר-סמך 95% של 1.1-5.8 מ"מ כספית) בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
החוקרים מדווחים כי 12 מהמשתתפים בקבוצת ההתערבות (4.3%) ו-7 מאלו בקבוצת הביקורת (2.4%) פיתחו אירוע חריג חמור (סיכון יחסי מתוקן של 1.72, רווח בר-סמך 95% של 0.7-4.3).
ממצאי המחקר מעידים כי ניתן להפחית את הטיפול התרופתי לאיזון לחץ דם בחלק מהקשישים עם יתר לחץ דם, לאחר שלא זוהו שינויים משמעותיים באיזון לחץ הדם בעקבות צעד זה, אם כי דרושים מחקרים נוספים בנושא.
J Am Med Assoc. Published online May 25, 2020.
בטיחות הפסקת שימוש ארוך-טווח בתכשירים אנטי-כולינרגיים (מתוך כנס ה-ASCP)
מנתונים חדשים שפורסמו בכנס הווירטואלי מטעם ה-American Society of Clinical Psychopharmacology עולה כי הפסקת שימוש ארוך-טווח בתכשירים אנטי-כולינרגיים למניעת תסמינים חוץ-פירמידאליים על-רקע תרופות אנטי-פסיכוטיות בחולים עם מחלות פסיכיאטריות חמורות היא ישימה, בטוחה ועשויה לשפר את איכות החיים של החולים.
תרופות אנטי-כולינרגיות משמשות לטיפול בחולים המפתחים תסמינים חוץ-פירמידאליים לאחר התחלת טיפול אנטי-פסיכוטי, גישה המומלצת ע"י ארגון הבריאות העולמי. עם זאת, ארגון הבריאות העולמי אינו מגביל שימוש ארוך-טווח בתרופות אלו ופעמים רבות הטיפול ניתן לתקופה ממושכת. יתרה מכן, רופאים רבים בוחרים במתן טיפול אנטי-כולינרגי באופן מניעתי במטרה למנוע את תופעות הלוואי הנפוצות כך שבסופו של דבר חולים רבים מקבלים את התרופות לטווח ארוך, למרות שאין בכך צורך.
תופעות לוואי של תכשירים אנטי-כולינרגיים כוללים הפרעות זיכרון, פה יבש, עצירות, טשטוש ראיה, אצירת שתן וטכיקרדיה, אשר עשויות כולן להשפיע משמעותית על איכות החיים של החולים. בנוסף, תרופות אנטי-כולינרגיות נקשרו בעבר עם סיכון מוגבר לדמנציה.
במטרה לקבוע אם ניתן להפחית את השימוש בתרופות אנטי-כולינרגיות באופן בטוח בחולים עם הפרעות פסיכיאטריות חמורות שנטלו תרופות אלו על-בסיס כרוני, החוקרים ערכו שתי בדיקות איכות במרפאה אמבולטורית גדולה.
הפרויקט הראשון היה מחקר פיילוט, אשר כלל 61 חולים עם הפרעות פסיכיאטריות משמעותיות שקיבלו טיפול ב-Benztropine למשך לפחות שישה חודשים. המחקר השני כלל 51 חולים, 46 מהם קיבלו טיפול ב-Benztropine והחמישה האחרים קיבלו טיפול ב-Trihexphenidyl, תכשיר אנטי-כולינרגי נוסף.
מרבית החולים קיבלו גם טיפול בתכשיר אנטי-פסיכוטי מדור שני וכולם היו יציבים קלינית. 14 הרופאים שעברו במרפאה קיבלו הדרכה אודות הפחתת הטיפול האנטי-כולינרגי ועבדו מקרוב עם הרוקחים במרפאה. עוד הוצע למשתתפים ייעוץ עם הרוקחים של המרפאה.
במקרים מתאימים מבחינה קלינית, הטיפול האנטי-כולינרגי הופחת או הופסק לאורך תקופה של 1-6 חודשים, עם הערכות חוזרות לאורך המעקב.
בשני הפרויקטים ייעוצי הרוקחים כללו סקירה מקיפה של הטיפול התרופתי והערכת תופעות לוואי באמצעות מדד ACB (Anticholinergic Cognitive Burden Scale), מדד PASS (Pittsburgh Anticholinergic Scale Score) ו-MIS (Memory Impairment Scale).
הפחתת המינון הייתה איטית, שכן החוקרים ביקשו להפחית את המינון לאט מאוד לאור החשש מפני החמרת תסמינים חוץ-פירמידאליים.
מהנתונים עולה כי למעלה מ-75% מהחולים הצליחו להפחית או להפסיק את הטיפול בתרופות אנטי-כולינרגיות , עם ירידה של כ-30% במדדים להערכת עומס אנטי-כולינרגי. הפחתה מוצלחת של מינון הטיפול האנטי-כולינרגי לוותה בשיפור משמעותי בתופעות לוואי אנטי-כולינרגיות, הפרעות זיכרון ואיכות החיים של החולים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול אנטי-כולינרגי ארוך טווח כנגד תסמינים חוץ-פירמידאליים על-רקע תרופות אנטי-פסיכוטיות אינו מומלץ וממצאי המחקר מעידים כי ניתן להפחית את הטיפול בבטחה.
מתוך כנס ה-ASCP
