החוקרים התבססו על נתונים ממאגר ארצי והשלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל למעלה מ-1.2 מיליון חולים שעברו ניתוח ראשוני להחלפה מלאה של מפרק הברך בין ינואר 2010 ועד דצמבר 2022. הם ערכו השוואה של התוצאות בין חולים שנטלו לפחות תרופה אחת הפוגעת בצפיפות העצם במהלך ששת החודשים שקדמו לניתוח (502,927 חולים) לעומת חולים שלא נטלו תרופות אלו באותה תקופה (773,282 חולים). התוצאים נבחנו שנתיים לאחר הניתוח וכללו את הניתוחים החוזרים מכל-סיבה, ניתוחים חוזרים בשל התרופפות השתל וניתוחים חוזרים בשל שבר בתר שתל תותב.
בהשוואה לביקורות, הסיכון לניתוח תיקון מכל-סיבה לאחר שנתיים היה גבוה יותר בקרב חולים שנטלו אנטי-פסיכוטיות מדור ראשון או מדור שני (יחס סיכויים של 1.42 ויחס סיכויים של 1.26, בהתאמה), SSRI (יחס סיכויים של 1.14), גלוקוקורטיקואידים (יחס סיכויים של 1.13) ומעכבי תעלות מימן (יחס סיכויים של 1.23). בנוסף, טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות מדור שני (יחס סיכויים של 1.51), SSRI (יחס סיכויים של 1.27), מעכבי ארומטאז (יחס סיכויים של 1.29) ומעכבי תעלות מימן (יחס סיכויים של 1.42) לוו בסיכון מוגבר לשבר בתר שתל תותב לאחר שנתיים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על קשר בין טיפול בתרופות אלו ובין סיבוכים על-רקע פגיעה בצפיפות העצם; עם זאת, הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם מדובר בקשר סיבתי.
J Arthroplasty, March 2024
