ריקוד עשוי לסייע בהאטת התקדמות התסמינים המוטוריים ותסמינים לא-מוטוריים של מחלת פרקינסון, לצד שיפור איכות החיים של החולים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Brain Sciences.
מחקרים קודמים בחנו סגנונות ריקוד שונים של חולים עם מחלת פרקינסון והצביעו על השפעה חיובית בכל הנוגע למהירות הליכה, שיווי משקל ואיכות חיים. כעת, החוקרים עקבו אחר 16 חולים עם מחלת פרקינסון בדרגה קלה-עד-בינונית, אשר לקחו חלק בשיעורי ריקוד שבועיים ייעודיים לחולי פרקינסון, הכוללים תנועות אירוביות ואנאירוביות. הפרוטוקול החל בחימום בישיבה, לאחריו עבודה עם בר בלט (Barre) ולבסוף תנועות על הרצפה. כל המשתתפים למדו כוריאוגרפיה לקראת מופע עתידי. עוד נכללו במחקר 16 משתתפים עם מחלת פרקינסון שלא לקחו חלק בשיעורי ריקוד שימשו כקבוצת ביקורת.
לאור שלוש שנים, קצב ההידרדרות המוטורית היומי, כפי שנקבע לפי מדדי MDS-UPDRS Part III, היה אפסי בקרב הרקדנים, עדות להעדר ליקוי מוטורי, בעוד שבקבוצת הביקורת ההידרדרות המוטורית במהלך המעקב הייתה כצפוי. החוקרים חישבו ומצאו כי לאחר השלמת 1,000 ימי אימון ריקוד, לרקדנים מדד מוטורי של 19.07, בהשוואה למדד של 28.27 באלו שלא רקדו לאורך התקופה המקבילה.
ממצאי המחקר מעידים כי אימוני ריקוד עשויים להביא להאטת התקדמות ליקוי מוטורי בחולי פרקינסון בקרוב ל-3 נקודות בשנה, בהשוואה לחולי פרקינסון שלא הקפידו על אימוני ריקוד.
לאימוני ריקו הייתה גם השפעה חיובית על היבטים מוטוריים ולא-מוטוריים של פעילויות יומיומיות וסיבוכים מוטוריים, כאשר בקרב חולי פרקינסון שהקפידו על שיעורי ריקוד לא נרשמה הידרדרות בתפקודים אלו לאורך המעקב.
החוקרים מסבירים כי חלק גדול מהתסמינים המוטוריים הללו מובילים לבידוד כאשר הם מגיעים לדרגת חומרה קיצונית, כאשר החולים אינם מעוניינים לצאת מביתם. התסמינים המוטוריים הללו מובילים לבעיות פסיכולוגיות, דיכאון, בידוד חברתי ובסופו של דבר התסמינים נוטים להחמיר עם הזמן. מהמחקר עולה כי אימוני ריקוד עם מוזיקה עשויים להאט את ההידרדרות הנ"ל ולשפר את התפקוד של החולים.
Brain Sci. Published online July 7, 2021