במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים שפיתח אירוע מוחי תועדה ירידה חדה בתפקוד הקוגניטיבי ובתפקוד היומיומי במהלך עשר השנים שקדמו לאירוע המוחי, בהשוואה לנבדקים שלא פיתחו אירוע מוחי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שחל שיפור בהבנת ההידרדרות התפקודית והקוגניטיבית לאחר אירוע מוחי, אין מידע רב אודות הירידה האפשרית בתפקודים אלו לפני הופעת אירוע מוחי. כעת הם ביקשו לבחון את המגמות ארוכות הטווח של תפקוד קוגניטיבי ויומיומי לפני ואחרי אירוע מוחי.
בין השנים 1990 עד 2016, החוקרים השלימו הערכות חוזרות של התפקוד הקוגניטיבי באמצעות סדרת מבחנים וכן בחנו את פעילויות חיי יומיומיום בקרב 14,712 משתתפים ממחקר Rotterdam Study. היארעות אירוע מוחי נקבעה באמצעות ניטור רציף של הרשומות הרפואיות עד שנת 2018.
החוקרים התאימו לכל חולה שפיתח אירוע מוחי שלוש ביקורות, אשר תאמו במין ובשנת הלידה ובחנו את מגמות התפקוד הקוגניטיבי והתפקוד היומיומי של חולים שפיתחו אירוע מוחי במהלך עשר השנים שטרם האירוע המוחי ועשר השנים לאחר האירוע המוחי.
במהלך מעקב ממוצע של 12.5 שנים, 1,662 חולים אובחנו עם אירוע מוחי ראשון בחייהם.
מהנתונים עולה כי בחולים שפיתחו אירוע מוחי תועדו מדדים גרועים יותר בכל המבחנים הקוגניטיביים, בהשוואה לביקורות שלא פיתחו אירוע מוחי במהלך המעקב. כשמונה שנים לפני האירוע המוחי, מדדי מבחן מיני-מנטל בחולים שפיתחו אירוע מוחי מאוחר יותר החלו להיות שונים מאלו שתוארו בביקורות ללא אירוע מוחי, כאשר ההבדל בין הקבוצות הפך מובהק סטטיסטית כ-6.4 שנים טרם האירוע המוחי.
עוד מדווחים החוקרים על הבדלים לפני האירוע המוחי במבחני Stroop Task, אשר הופיע כ-10 שנים לפני האירוע המוחי והפך מובהק סטטיסטית כ-5.7 שנים טרם האירוע. בדומה, תועדו הבדלים במבחנים להערכת שטף דיבור (הבדלים החל מ-9.5 שנים לפני האירוע המוחי, אשר לא היו מובהקים סטטיסטית) ובמבחן Purdue Pegboard Test (הבדלים החל מ-9 שנים טרם האירוע המוחי, אשר הפכו מובהקים סטטיסטית כ-3.8 שנים טרם האירוע המוחי).
הבדלים בפעילויות בסיסיות של חיי היומיום (לבוש, היגיינה, אכילה והליכה) החל להדגים הבדלים בין הקבוצות כשמונה שנים טרם האירוע המוחי, וההבדל הפך מובהק סטטיסטית כ-2.2 שנים טרם האירוע המוחי. ההבדל בפעילויות יומיומיות מתקדמות (קניות, הכנת אוכל, נטילת תרופות, ניהול כספים, טיול לבד ושימוש בטלפון) החל להופיע כשבע שנים לפני האירוע המוחי והפך מובהק סטטיסטית כשלוש שנים לפני האירוע המוחי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי לפתולוגיה תוך-מוחית מצטברת עוד לפני אירוע אקוטי יש השפעה קלינית וכי ניתן לזהות חולים בסיכון גבוה.
J Neurol Neurosurg Psychiatry. Published online July 6, 2021
