מחקר חדש שפורסם ב-JAMA Internal Medicine בחן קשישים שאובחנו עם טרום-סוכרת והראה שרק אחוז קטן מהם התקדמו לסוכרת. ממצאים אלו מרמזים עלך כך שאולי יש לשקול מחדש את התיעדוף בטיפול בחולים קשישים שאובחנו כטרום-סוכרתיים.
המחקר, אשר כלל 3,412 מטופלים בין גילאים 70-90 ובוצע בקהילה, עקב אחר מטופלים שאובחנו כטרום סוכרתיים. טרום סוכרת הוגדרה במחקר כרמות HbA1c של 6.4%-5.7% או רמת סוכר בצום של 100-125 מ"ג/ד"ל. מכלל המשתתפים, 44% ענו לקריטריון הראשון של טרום-סוכרת, 59% ענו על הקריטריון השני ו-29% ענו על שני הקריטריונים. המעקב נמשך 6 וחצי שנים תוך מעקב אחר המצב הבריאותי וכן מקרי מוות של המשתתפים במחקר. המחקר מצא שמכלל המשתתפים שאובחנו לפי רמות HbA1c, 9% פיתחו סוכרת, 13% חזרו לרמות תקינות ו-19% נפטרו. בקרב המשתתפים שאובחנו לפי רמות סוכר בצום, התפתחות של סוכרת תועדה בקרב 8%, 44% ו-16%, בהתאמה.
"המחקר הזה הוא אחד הראשונים לתעד התקדמות מטרום-סוכרת לסוכרת בקרב קשישים בקהילה", כתבו החוקרים במאמרם. תוצאות המחקר מצביעות על כך שבחולים קשישים יש לתת עדיפות לשינוי אורח חיים כשאפשר, על פני טיפול תרופתי או טיפול אגרסיבי אחר, להם יכולות להיות השפעות מזיקות כמו אבחנת יתר, חרדה והשלכות כלכליות.
פרשנות שניתנה מטעם אוניברסיטת קליפורניה הביעה תמיכה במסקנת החוקרים. לדבריהם, סוכרת נחשבה אומנם בעבר כמחלה אקוטית, סימפטומטית ולעיתים קטלנית, אך הפכה למחלה כרונית הודות לזיהוי מוקדם וזמינות הטיפול, כאשר רוב החולים שהינם סימפטומטיים הינם חולים אשר איזון המחלה בהם לקה בחסר לאורך שנים. עוד הוסיפו, כי בעיניהם אפשר לראות בסוכרת גורם סיכון ולאו דווקא מחלה שעומדת בפני עצמה. בהמשך לכך ולאור הממצאים, המליצו לשנות את ההנחיות כך שיבהירו כי סוכרת צריכה להילקח בחשבון באופן רציני יותר באוכלוסייה בגיל העמידה ולא בקשישים שהינם שבריריים יותר.
מגבלה משמעותית של המחקר הייתה של-27% מהמשתתפים, המעקב לא היה מלא, אך בניתוח רגישות שבוצע, נמצא כי התוצאות אינן שונות באופן ניכר.
