בקשישים עם מחלת מעי דלקתית סיכויים נמוכים יותר להפוגה קלינית ללא-סטרואידים או לקבל טיפול בתרופות ביולוגיות, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Internal Medical Journal. עוד עולה מהנתונים כי הדרכה אודות רפואה מונעת נערכת לעיתים רחוקות יותר בקשישים עם מחלת המעי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת מעי דלקתית אינה נדירה בקשישים ומטרתם כעת הייתה להשוות את איכות הטיפול בחולים קשישים עם מחלת מעי דלקתית, אל מול מבוגרים שאינם קשישים עם מחלת המעי על-סמך סמנים קליניים, כולל הפוגה קלינית ללא-סטרואידים.
החוקרים השלימו הערכה רטרוספקטיבית של כל החולים שטופלו במרכז המתמקד במחלת מעי דלקתית לאורך שנה אחת מעל גיל 60 (קבוצת קשישים) וכן מבוגרים בגילאי 30-45 שנים (קבוצת ביקורת), כאשר סקר המשך שימש להערכת התסמינים ודעתם על הטיפול שניתן להם.
מדגם המחקר כלל 139 חולים, כולל 89 קשישים ו-50 ביקורות. מהנתונים עולה כי שיעורי הפוגה קלינית ללא-סטרואידים היו נמוכים יותר בקרב קשישים, בהשוואה לצעירים עם מחלת מעי דלקתית (64% לעומת 80%, P<0.05). תרופות ביולוגיות ניתנו בשכיחות נמוכה יותר לקשישים לעומת צעירים, כולל Infliximab (15% לעומת 36%, p<0.01) ו-Adalimumab (14% לעומת 30%, p=0.02). עם זאת, Vedolizumab (6% לעומת 6%, בהתאמה) ו-Ustekinumab (3% לעומת 2%, בהתאמה) ניתנו בתדירות דומה לצעירים ומבוגרים.
בקרב קשישים תועד סיכוי נמוך יותר משמעותית לקשר עם אחות מומחית מחלת מעי דלקתית (p<0.01), בדיקות סקר להערכת הרגלי עישון (p<0.011) או קבלת חיסונים כנגד שפעת (p<0.006). קשר עם אחות מומחית מחלת מעי דלקתית נקשר עם עליה ניכרת בהיקף אמצעי רפואה מונעת.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים על הצורך בהערכה חוזרת של הטיפול בקשישים עם מחלת מעי דלקתית והקפדה טובה יותר על טיפול רב-צוותי בחולים אלו.
